חדשות מהקוטב הצפוני

או, או! הנה בלוג חדש. אחרי שהחלפתי בסערת רגשות את שולה שמרלינג במיכליקה, הנה מיכליקה השניה והמשודרגת.

היו לי המון נושאים והמון דברים לכתוב עליהם אבל כרגיל: הכביסות והכלים קראו לי והכי הרבה קראו לי: הילדים. אבל המון דברים קרו בחודש האחרון ולכן נתחיל באור, רק מפני שהיא ראשונה. ראשית: כבר ארבעה חודשים שהיא בת עשר. זה כביר! עשר, זה המון. קצת קשה לי להשתחרר מזה שהיא לא פעוטה שמנמנה חובבת אלמו וחמאת בוטנים. האמת היא שהיא עדיין אוהבת חמאת בוטנים. זה יהיה רומן לנצח, כנראה. הנה סוף הסיפור: אור קיבלה מדלית זהב באולימפיאדת המדע בקטגורית הנדסת חשמל. והנה ההתחלה: בבתי הספר במחוז בו אנו גרים נערכת כל שנה אולימפיאדת מדע. ההורים מפעילים למעשה את הכל. ישנן קטגוריות שונותת השנה בן התחרה באווירונאוטיקה ואור בצפרות והנדסת חשמל, ממה שאני זוכרת היו גם בניית מבנים מקשי שתיה, אדריכלות, אופטיקה, גוף האדם, מכוניות, טילים ועוד ועוד קטגוריות. הורים מתנדבים להדריך את הילדים כשהדרישות מפורטות מראש והילדים שהצטיינו נבחרים לייצג את בית הספר. ביום התחרות התלמידים מתכנסים בבית הספר התיכון שליד האיצטדיון וכל קבוצה נכנסת בזמן שהוקצה לקטגוריה שלה ומתחרה בקבוצות האחרות. בינתיים, כדי לא לשעמם, קבוצות מחקר מהאוניברסיטה מנעימות את זמנם של התלמידים בהדגמות מדע. גם סטודנטים של טלכה הציגו וגם היתה תחנה של זוחלים וציפורי טרף ממרכז המדע והטבע המקומי (הם משקמים ציפורים פצועות). טל שלח לי תמונה מהאירוע בו עמליה מלטפת נחש. תודה רבה באמת. מפה לשם, אור וחברי קבוצתה זכו במקום הראשון ולא רק שזו גאווה גדולה, עכשיו היא גם תפסיק להתלונן שרק לה אין מדליה או גביע.

פיוף, אפילו את הקטע הקודם לקח לי שעתיים לכתוב. הנה תורו של בן בן. בן הפך מפעוט רב קסם לילד זועם. והוא רק בן שבע! כבר הספקנו השנה להיות בקשר הדוק עם המורה והיתה לו תכנית של איך לא להיות התלמיד הפרוע של הכיתה. תכנית שהצליחה, אגב. המורה עקב אחריו מקרוב וכל יום קיבלנו דף עם סמיילים או פרצופים בוכים ובסוף באמת השתפר. אני אסירת תודה למורה שהיה איכפת לו ועירב אותנו. נותרו עוד שישה שבועות לסוף הלימודים. כנראה שזה לא הזמן לשפר לו את הכתב המזעזע. נראה, בשנה הבאה יהיו לו אתגרים לא פשוטים. אחלו לנו הצלחה.

והנה חזרתי אחרי כמעט יממה שלמה ואני לא מבטיחה שבעוד חמש דקות אני לא אצטרך להחלץ לעזרת פעוטה שאחשלה אוהב נורא להציק לה בקטנה. עמליה! היא בת שנתיים, שזה לא יאומן. חגגנו לה במסיבת יומולדת לכל החברים והחברות שלה בגילה. לא תיארתי לעצמי כמה היא תשמח. קודם כל היא נורא אוהבת פתנות. כן, זוו אניה טעות כתב. הילדה מאוד  שמחה לקבל פתנות. וכל היום צווחת “פתנה! פתנה!” אוהבת פתנות תחיה. לפני שנה, בול אחרי מסיבת יומולדת שנה שלה נתקלתי בכל מיני אביזרי מסיבות של פינוקי. ישר קניתי והקראתי לה במשך שנה את הספרים האהובים של פינוקי רק כדי לחבב עליה את הרעיון ושאביזרי המסיבות לא ירדו לטימיון. זה לא היה כזה סבל כי היא נהנית מאוד מפינוקי ואני נהנית לראות אותה נהנית. אבל תודו שזה פסיכי. בכל אופן. בלילה לפני יום ההולדת שלה טלכה ניפח עשרות בלונים והדביק אותם עם דבק דו”צ לתקרה. כך חסכנו הליום. אני מתחתי פסים מניירות קרפ ותליתי דגלונים של פינוקי. בבוקר לא היתה מופתעת מעמלי. איזו שמחה והתרגשות. אני עדיין די המומה מהעובדה שהיא לא בכתה ביום ההולדת שלה אלא נהנתה מאוד ושיחקה יפה עם כולם וישר לבשה את שמלת הנסיכות שהביאו לה והתרגשה מאוד מכל העסק. עכשיו היא די בטוחה שיום הולדת זה מן חגיגה של פעם בשבועיים. היא מנסה לשכנע אותנו לערוך לה עוד מסיבה. חוצמזה רציתי לספר שהיא כזאת שיעית. היא קופצת ממיטות ומצטטת את אחיה: “זה היה ממש כיף!” היא מסוכנת ביותר הילדה הזאת. פחד אלוהים. בסוף השבוע הזה, שהיא חמים באופן מפתיע באו לבקר אותנו בספונטניות איזה ארבעה חברים (בזמנים שונים). והם עדי: תוך שניה הילדה עלתה לראש הסולם של בית העץ. בעודה יחפה. איזה פחד איתה. אמרתי לטלכה שכל הוידיאואים ביוטיוב על כל הצנחנים הפסיכים האלה? אז עוד מעט נראה שם את עמלי.

041

הנה הקישוטים למסיבה, שימו לב לשרשרת הדגלים של פינוקי. היא תלויה לה עכשיו בחדר.

045 066

הנה קאפ קייקס פינוקי וחבריו וכלת יום ההולדת אוכלת אחד מהם, לא אחד מהחברים של פינוקי, אלא אחד מהקאפקייקס.

בתקווה שהפעם הבאה תהיה קרובה, ביי בינתיים

Advertisements

12 thoughts on “חדשות מהקוטב הצפוני

  1. המפף. כתבתי תגובה ואז המימשק עשה לי בעיות ואז מחק אותה, אז אסתפק בלומר – תתחדשי על הבלוג, ואחלה יומולדת עשיתם למעמולי הקטנה!

  2. מזל טוב בביתך החדש. נהניתי לקרוא על עלילות המשפחה באן אמבופ.

  3. תתחדשי !!
    משנה מקום משנה מזל זאת אומרת שתכתבי יותר מפעם בשלושה חודשים (בממוצע)
    גם אני חושבת שזאת שערורייה שהילדים שלנו גדלים כל כך מי איבד את כתפור הפאוז לעזאזל

      1. הלוואי וידעתי לומר לך, אבל את מכירה אותי, אני, אני בבלוגר, אני…
        לא עדיף כבר אריאל? ישר ונקי יותר? אני סומכת עלייך!

  4. אני דווקא בעד המופרע הג’ינג’י
    שולחת לו חיבוק
    נשיקות
    מיכל קייזרמן

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s