סלט פתיתים אה לה הול פודס מרקט

לפני חודשיים חגגנו מסיבת יום הולדת לעמליה.  אני חושבת שכבר סיפרתי לכן שאחרי מסיבת יום הולדת שנה מצאתי בחנות אביזרי מסיבות מגניבים של “פינוקי”  ולכן במשך שנה שלמה הלהבתי אותה על פינוקי כדי שהיא תאהב את המסיבה שלה. עד היום היא מזכירה את ה”אוללת פינוקי” שהיתה לה ושרשרת הדיגלונים תלויה לה מעל המיטה.

עכשיו, ביום שישי נסעתי להול פודס מרקט. זה סופר שאני קוראת לו “מוזיאון האוכל” כי הכל כל כך יפה שם וטעים ויקר רצח. כל דבר עולה מינימום פי שלוש מבכל מקום אחר. וכל הזמן חונות שם מכוניות יוקרה ענקיות זוללות דלק ואימהות בלונדיניות ורזות עם תכשיטים מנצנצים מוציאות את ילדיהן ותינוקותיהן וקונות בחנות שהיא עלק ידידוית לסביבה כי ככה זה כשאתה טחון, אתה מזהם את האויר ברכב שלך ויכול לקנות אוכל לא מזוהם במיטב כספך. אבל מה שקרה הוא שנתנו לי מתנת סוף שנה: גיפט כארד להול פודס ועכשיו גם אני יכולה ללכת (לשני ביקורים) להול פודס ולהרגיש כאילו שאני האחוז האחד (נשמע יותר טוב באנגלית). ואני גם מתלבטת מה לקנות ומה לא כמו איזו עניה מרודה שמרוויחה רק פי חמש מהשכר הממוצע במשק. אבל באמת: הכל שם כל כך טעים ויש שם מעדניה עצומה כי העשירים שלא עושים דבר, אין להם כל כך הרבה זמן לבשל וחוצמזה בישול בארה”ב היא תחביב מבזה, משהו שאבד עליו הקלח, עוד מעט נלך לנהר עם קרש כביסה. אז בפעמים הבודדות שכן מזדמן לי לטעום שם משהו זה ממש ממש טעים. למזלנו יש את האינטרנט, משם  אפשר לחמוס כל מתכון. קודם כל יש להם אתר עם אחלה מתכונים למיטיבי מתכונים באנגלית-אמריקאית http://www.wholefoodsmarket.com/recipes

ואת מה שאין שם, יש כבר אנשים שעלו על המתכון. את הסלט הזה הכנתי ל”אוללת” של עמליה והוא היה מוצלח מאוד. היום אני מתכבדת להציג בפניכן את הסלט האדיר של יזראלי קוסקוס ובעברית: סלט פתיתים (יוקרתי!)

מצרכים:

שתי כוסות פתיתים מבושלים

כוס חמוציות מיובשות

כוס אגוזי פקאן קלויים וקצוצים

שני בצלים ירוקים קצוצים

לרוטב:

שלוש כפות שמן

כף וחצי חומץ שמפניה (השתמשתי במיץ לימון)

גרידה של תפוז אחד

מיץ מחצי תפוז

חצי כפית כורכום

חצי כפית טימין יבש

חצי כפית טרגון יבש

מלח פלפל לפי הטעם

הכנה: אני סומכת עליכם. לערבב חומרים של הסלט, בצנצנת לשקשק את הרוטב, לשפוך ולערבב שוב. להיט.

ניסיתי ולא הלך

ניסיתי לכרות לבלוג את האישיות. שיואו, כמה שאני מקנאה בבלוגריות חסרות האישיות. אצלן הכל דבש, הן לא מתעצבנות אף פעם, בחורף הן מתכרבלות תחת הפוך, בקיץ הן מנשנשות אבטיח בשקיעה, לפעמים הן אוכלות עוגת שוקולד “מושחטט” והכל אצלן תערובת של עונג ועילגות.

לא כולן, בואו נודה. יש כאלה עם אחלה אישיות. יש את זאת שהופכת לימונים ללימונדה בועטת וקורעת. יש את זאת שיודעת לכתוב כמו שדה והיא יצירתית עד קנאה. יש את הילה שגם כשהיא לא מרוצה, יש בה את הכישרון לספר את זה בין השורות (הלוואי עלי) והיא מצלמת וממתכנת (מהמילה מתכונים) באופן פנטסטי.

יש עוד הרבה בלוגריות מקסימות מאוד, בבלוג ובחיים (דעו לכם שזה לא היינו הך! וזו היתה אזהרת מסע חינמית ממני) אבל התרכזתי בכמה שכשאהיה גדולה, אהיה יותר כמותן.

אני לא רוצה שהבלוג שלי יהיה פרפרים ופיות. זו לא אני. הנה משהו שהלוואי והייתי יודעת לפני שלושים שנה: בני אדם הם מורכבים מאוד. אני יכולה להיות אמא טובה ובינונית, אני יכולה להיות סחית או היפסטרית (אבל אני לא זה ולא זה ושונאת את הדיכוטומיה המטופשת שבעיקר היפסטרית ושאר מגניבים מטעם עצמם מתעסקים בה יומם וליל) ואני טובה ורעה ובעיקר לא אף אחד משני אלה – לא שחור ולא לבן ולא חמישים גוונים של אפור. והכי הכי? מבטיחה שהבלוג יהיה נאמן לאופי שלי. אז מעכשיו תתרגלו: מתכון לפאי תפוחים מעורב בקללות על אינעל העולם ואחותו.

הו, איזו הקלה.

דייסת שיבול שועל קרה לימים חמים

החופש הגדול ממשיך בעוז. לפני יומיים חגגנו את בוא הקיץ על המרפסת של קרלוס ופאולה ובכלל לא שמנו לב שהשעה היתה עשר. היה עוד אור בחוץ. הילדים שיחקו ביער הקרוב והכל הרגיש כל כך נעים. מאחר וקרלוס ופאולה טסים לארגנטינה בעוד כמה ימים, החלטנו לארח גם אותם כי אנחנו בהחלט זקוקים לזמן איכות איתם. בבוקר יום שבת נסענו לספריה לאירוע המהמם של השנה (בספריה המדהימה בעולם), הלא הוא “ילדים קוראים קומיקס” מן המרתף ועד לקומה הרביעית היו סדנאות קומיקס שהנחו קומיקסאים – סלברטים כמו למשל ריינה טלגמייר. אור קנתה ספר שלה וקיבלה ישר חתימה ושיחה בגובה העיניים עם סופרת מקסימה וצנועה שאי אפשר לנחש שיש לה ספרים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

Image

Image

ודייסת שיבולת שועל קרה לימי הקיץ הלוהטים

צמזה, אפילו שאין זה בלוג אוכל, אני חייבת לכם מתכון של המרענן הרשמי של החורף הקיץ. חבל שהבלוג שלי לא פופולרי  כי חובה שהמתכון הזה יופץ ברבים. עליתי על הטריק כשביקרנו באפריל בשיקאגו. מול המלון שלנו היה סניף של ה”קורנר בייקרי” לו אני זוכרת חסד נעורים מימי פסדינה העליזים. בוקר אחד לפני טיול ארוך ברגל לנייבי פיר הצטיידתי שם בדייסת שיבולת שועל קרה, מה שהתברר כרעיון גאוני כי זה היה כל כך טעים ומשביע שלאף אחד לא היה איכפת אחר כך שבמסעדה הארמנית היה דרעק מטוגן.

והנה המתכון שהספיק לכל המשפחה. אני רק חייבת לציין שזה מתכון מאוד סלחני שרק מחכה שתחליפו את סוג היוגורט והממתיק והפירות והתוספות.

דייסת שיבולת שועל קייצית

כוס שיבולת שועל (לא אינסטנט!) 

כוס יוגורט וניל

כף דבש

3/4 כוס חלב

חצי כוס צימוקי חמוציות

בננה חתוכה

אגוזי פקאן

בקערה עם מכסה שמים את שיבולת השועל ביחד עם היוגורט, החלב, הדבש והחמוציות. משאירים במקרר ללילה. בבוקר פורסים בננה ומפזרים מעל אגוזי פקאן. נשמר במקרר יומיים.

כל פרי יכול לשמש כתוספת, אפשר פירות רכים ואפשר תפוח עץ גראנד סמית, בשביל הפריכות. אפשר להמתיק באגבה או במייפל או בסוכר חום. אפשר להוסיף לתערובת ללילה סובין או צ’יה (שהופכת להיות רירית, אז ויתרתי). אפשר לחלק את המנה לארבע ולהכין בצנצנות או בקופסאות קטנות כדי לקחת לעבודה.

 

 

 

הכל אני יכולה בחופש הגדול

החופש הגדול התחיל אצלנו. אני עדיין בפוסט טראומה מבקרים לחוצים בהם צריך להכין ארוחות בוקר וצהריים גם יחד, לעסוק בענייני הבית, להפקיד את עמליה בזרועות המטפלת ולרוץ לעבודה, לחזור בטיסה לאסוף את כל הילדים ולהמשיך במירוץ עד הערב. אני יודעת שזה לא הוגן להתלונן כי באמת נהניתי מהעבודה ויש לי את הפריווילגיה של חופש גדול, מה שאין לרוב האנשים. ובכל זאת. רק לראות את אור שעבדה השנה קשה מאוד – רק לראות אותה נחה מעט, שווה לי את הכל. היא מסוג הילדות שמתאמצות מאוד להגיע להישגים ולקום כל יום מוקדם ולחזור כל יום מאוחר עם הפסקה של חצי שעה באמצע (הלימודים התקיימו מעשרה לתשע עד שלוש ארבעים אבל הם יצאו בשמונה ועשרים וחזרו בארבע) בלי הפסקות ביניים לחטוף אפילו איזה פרי (ארוחת צהריים ב 11:30) והמון שיעורים ותירגולים. לא היה לה זמן לדקה לעצמה. בן בן התמרד והתנהג לא ממש טוב, ואת זה אני אומרת על ההתנהגות האמריקאית הטיפוסית. לעומת ישראלי הוא חנון על. כמו שטל אמר: הוא פשוט צריך לדעת לא להתפס. מי כמוני בעד פריקת עול פה ושם כשאתה ילד, אחרת אי מתי?

בין כל הדברים הללו, גם סבא וסבתא באו לבקר. יצאנו לקמפינג (הלכנו לטייל ביער בלילה ועמליה אמרה: “בא לי להדליק את האור), נסענו לקנדה, היתה לי יום הולדת מלאה בקרובי משפחה (משהו שלא קרה כבר עשור והיה נעים לחזור לזה) ולקינוח – וירוס ההקאות הכי מרשים שאי פעם ראיתי. ומה הכי מדהים אותי בזה? שחטפתי את זה מתלמידה שלי ביום האחרון ללימודים. קלאסי. אה כן, קיבלתי המון המון מתנות שאתם לא תאמינו! תיקים ונעליים ובעיקר: כרטיסי מתנה לכל מיני רשתות אהובות, איזה כיף לי.

נכון שהבטחתי את סלט תפוחי האדמה הכי אליפות למרות שיש בו מיונז שאני שונאת בדרך כלל, אבל הסלט הזה כל כך  מושלם שהמיונז לא הורס דבר. חוצמזה שתפוחי האדמה לא שוחים במיונז אלא הרוטב מצפה אותם בדיוק כמו שצריך.

038

סלט תפוחי אדמה מהאוסף הכתום של בון אפטיט

לרוטב

3/4 כוס מיונז

1/3 כוס ריוויון

רבע כוס מיץ חמיץ (ככה אנחנו קוראים לנוזלי השימור של המלפפונים החמוצים)

ארבע כפיות חרדל

כפית סוכר

חצי כפית פלפל שחור גרוס

לסלט

שלוש ביצים קשות

חצי כוס מכל אחד מהרכיבים הבאים: בצל סגול קצוץ, סלרי קצוץ ומלפפונים חמוצים קצוצים

קילו וחצי תפוחי אדמה מבושלים, קלופים וחתוכים לקוביות

הכנה:

מערבבים את רכיבי הסלט

מערבבים בצנצנת את הרכיבים של הרוטב ומשקשקים, שופכים על הסלט, מערבבים בעדינות את הסלט כך שהרוטב יכסה את כולו. בתיאבון.

בפוסט הבא – מתכון למרענן הרשמי והגאוני של הקיץ.

שנה של מחמאות

טוב שאין לי בלוג אוכל. ראשית, אני לא ממציאת מתכונים מוכשרת במיוחד. שנית, בטח בפסח הייתי נותנת מתכון לראש השנה ובראש השנה הייתי נזכרת במלית מגניבה לאשני המן. אז הנה אני מסכמת את השנה ובכלל תחילת השנה וסופ הרשמיים רחוקים אבל אני מרגישה שזה זמן טוב לסיכומים כי שנת הלימודים מסתיימת ואני הרי מורה.

תמיד אמרו לי לשים קצוץ (ובקצוץ אני מתכוונת למילה אחרת) על מה שאחרים אומרים וחושבים עלי. אני לא יכולה לשים קצוץ, אני לא מתוכנתת ככה. מנסה, לרוב לא מצליחה. אבל אני לוקחת גם מחמאות באופן מאוד אישי ואני מרגישה שזו בהחלט היתה שנה של הישגים ומחמאות וזה פשוט נפלא. אני אוספת את המחמאות האלו כמו זר ושומרת אותן קרוב ללב.

עבודה

בפעם הראשונה בחיי הבנתי שזה לא אני, זה הם. שהעובדה שנכשלתי כישלון כה חרוץ בעבודות הסטודנטים שלי היה תלוי ביחס הנוראי שקיבלתי (חברות ההיי טק המגניבות? אלה שמתגלשים בהם על קשת בענן במקום לרדת במדרגות? אלה שעושות מסאז’ לעובדים? אלה שנותנות לפטופים וחופשות בתאילנד? – הן בול החברות שבהן ההבדלים בין המהנדסות והמהנדסים המיוחסים לפקידות והפקידים שהם בכלל עובדי קבלן הם הכי בולטים). וגם לעבוד במקום העבודה הנוכחי עם המנהלת הקודמת שהפיקה הנאה בלתי נדלית מלבקר ולהאשים את המורות על כל צעד שלהם, היה עד השנה סיוט מושלם. חששתי כבר שאני מקוללת לנצח ולעולם לא אהנה באף מקום עבודה. ואז הגיעה המנהלת החדשה ועודדה אותי ללכת בדרך שלי. בשיעורי העברית לילדים בני החמש-שש רקדנו, שיחקנו, השתוללנו, זחלנו והתגלגלנו ואפילו עודדתי אותם לקפוץ על שולחנות. הנה סוף השנה והדרדקים דוברי עברית כאילו נולדו בבית חולים כרמל ולא אי שם במערב התיכון. זה לא תמיד קל, לא כולם משתפים פעולה ולא כולם יודעים מה זה אומר להיות תלמיד. זה לא תמיד קל כי ההורים של התלמידים לא היו תומכים במיוחד. אבל תמיד באתי עם חיוך ומרץ ויש תוצאות וזה מגניב. נהניתי מאוד השנה.

ביטחון עצמי

זה לא שלפתע נעשיתי יפה או משהו דומה, אבל פתאום הקנאה בבחורות יפות, מה שהיה האובססיה שלי, נעלמה. פתאום זה מרגיש מיותר ומטופש. מאז שנעשיתי הרבה יותר רגועה ביחס לעצמי, באורח פלא אני מקבלת יותר מחמאות וזה כיף גדול, אני חייבת להגיד. פעם הייתי בטוחה שעלי לצאת לרחוב עם שקית נייר חומה על הפרצוף ועכשיו זה לא ממש מזיז לי.

אירוח

איך נגיד את זה באופן עדין? לא הגעתי מבית מארח וטלכה, לעומת זאת, הגיע מבית שלא הפסיק לארח. אבל כבר לא מרגישים בהבדל. פתאום, כמו מחליקה מקצועית על הקרח, אני גורמת לזה להראות קל. כל מי שבא אלינו לא רוצה לעזוב וזה בסדר, כי אנחנו לא רוצים שיעזבו. אפילו אם לא אקבל השנה את פרס מרתה סטיוארט מאחר ואין לי את כ-ל הכלים הנדרשים ולא תמיד הכל מוכן בול בזמן, זה לא כזה משנה. חוץ מזה שאפילו מרתה סטיוארט לא יודעת להצחיק ולהיות חמודה לאורחים שלה כמו שאנחנו יודעים.

צילום

טלכה מנסה להסביר לי על האופטיקה ועל איך מצלמה עובדת. אני אומרת לו: אתה יודע את כל התיאוריה אבל אני יודעת לצלם. נו, דבר אחד בעולם הזה שאני יודעת יותר טוב ממנו, שלא יקח ממני את זה.

ואם כבר מדברים…

025 089 007 060 038

מימין לשמאל:

פינה בדק המגניב שלנו, בזכות טלכה הוא נראה כמו גן עדן עכשיו

עמליה אומרת “הלו קיטי”

אור המקסימה שלנו

סלט תפוחי אדמה גאונות (מתכון בקרוב)

עמליה חוטפת טנטרום על הדשא, גם את זה צריך לצלם לפעמים (אחרי שלושת רבעי שעה כשהבנתי שהטנטרום לא יעלם והתחלתי להתייחס אליו בשלווה, שלפתי מצלמה כדי שכולם יחשבו שאני האמא הכי רעה ביקום)