מעברים

טוב, אני פה רק כדי להגיד לכם שלעבור דירה זה לא כיף. עשינו מכירה לפני שבוע של כל חפצי הבית שאנחנו לא ניקח איתנו (למרות שאני כל כך אוהבת את מעמד העוגות שלי) והאנשים שאלו לאן אנחנו עוברים ואיחלו לנו מעבר נעים. ג’זוס, איזה אוקסימורון. אפרופו ג’יזוס, היה פה זוג עם טי שרטים ירוקים זוהרים שכתוב עליהם בענק “ג’יזוס לאב יו” והם היו מוזרים בדיוק כפי שהם נשמעים. אז ארזנו הכל וחלק תרמנו ולמרבה הפדיחות בפי. טי.או. לא רצו לקחת את הדברים שלנו כי הם היו בלויים מדי לטעמם. מכרנו חלק קטן. צריך עוד למכור את האוטו והבית שכה יהיה לי טוב. זה מלחיץ ומערער ומבעס ואנחנו עושים כמיטב יכולתינו להיות חמודים ומנומסים אחד לשני וזה לא תמיד מצליח. בדרך כלל כן.

ביום שני תגיע המכולה. העדפנו לשלם לילד של השכן שיעמיס במקום פי שמונה למעמיסים של המכולה. בכלל: הציעו לנו איזה מחיר פשוט מהמם במובן העתיק של המילה. הייתי המומה וכבר התכוננתי נפשית להפרד מכלי המטבח האהובים עלי ומשלל הנעליים שלי (לאאא! אל תגעו לי בנעליים) אבל בסוף הורדנו כל מיני שטויות לא נחוצות כמו העמסה (950$) פריקה על ידי מי שהציע הבחור שמארגן את כל ההובלה (900 דולר לעומת 600 שקלים), ביטוח (עוד כמה וכמה מאות). 

את רוב הסירים ארזתי ואת כל המיכסים ואז גיליתי שרצוי שיהיו מיכסים לסירים שלא ארזתי. בכלל: יש פה אוכל בבית שיספיק לשנה. עכשיו האתגר הוא להשתמש בהכל עם שני סירים ומחבת (בלי מיכסים) במשך חודש. אם היה לי איזשהו חוש שיווקי הייתי עושה מזה בלוג בנוסח ג’ולי וג’וליה (יעזור לכם לדעת שאתמול הכנתי טורטליני גבינה ואידיתי ברוקולי והיום יש מג’דרה אה-לה-ביסים?). בכלל הבלוג החדש והגורי שלי לא קיבל אף הפניה במשחק הבלוגריות/בלוגרים וזה לא הוגן כי אני בלוגרית כבר עשר שנים וארבעה ימים. יודעים מה היה הפוסט הראשון שלי? התרגשות על המעבר לארה”ב.

בסך הכל זאת היתה חוויה מופלאה, אני חייבת תודה לחוויה הזאת, אני חושבת שבזכות העובדה שהיינו לבד המשפחה (כלומר הילדים וגם טלכה ואני) מאוד מאוד מלוכדים. אני מכירה אותם טוב מאוד ברמה כזו שאני לא בטוחה שבארץ עם עבודה במשרה מלאה (כי אי אפשר לשרוד במשרה חלקית) וסבים וסבתות שקופצים על המציאה של לשמור על שלושת המופלאים, היתה לי הזדמנות להכיר אותם כל כך לעומק. אבל אולי כן, הכל עניין של רצון. אני חושבת לעצמי מה הפסדתי ומה הרווחתי. ואני לא מדברת פה על כסף כי כמה שלא חסכנו מחירי הדיור עלו אז מבחינתנו זה כמו לרדוף אחרי הקשת.אני גם לא מדברת על עליתה ונפילתה של מאיה בוסקילה. כל המעבר הזה הרגיש לי כמו לוויין שמתרחק עוד ועוד מכדור הארץ. בהתחלה עוד שלחתי לחברות שלי המלצות על איפה הכי כדאי לקנות שמלת כלה או לשבת לקפה ובביקור האחרון כבר לגמרי הייתי תיירת בארץ שלי. על זה שתמי אמרה בביקור פה לפני כשבועיים שנעשנו כבר אמריקאים. אין ספק שתהיה השתלבות מחדש.

שבועיים לפני שעזבנו שמעתי מאחת הלקוחות בסופר שהיא גרה כמה שנים בארצות הברית ושם לא מחכים כל כך הרבה בתור של הסופר (זה נכון, אגב) והבטחתי לעצמי לא להתמרמר או לפחות לא להגיד את זה בקול או לפחות לא לאנשים שאף פעם לא חיו תקופה מסויימת בחו”ל.

אני גם אשכח איך זה ואולי פתאום האנגלית שלי תתחיל להשבר, מהר מאוד אני שוב אהיה חסרת סבלנות וישראלית נורא. ככה אני לפחות חושבת. אני מקווה שלא. אני מקווה להביא מפה את הדברים הטובים ולהתנדב ולשנות (ובעיקר להצטרף למאמץ להחליף את הממשלה הלוחמת באזרחים הזאת).

כתבתי יותר ממה שהתכוונתי. בלי להביט לאחור: קליק על השלח.

Advertisements

4 thoughts on “מעברים

  1. ושוב… מאחלת לכם הרבה הצלחה. מעברים זה לא קל אבל מכיוון שזאת הבחירה שלכם (אם הבנתי נכון. זה לא נכפה עליכם) זה עוזר.
    מציעה לך כבר מעכשיו להצהיר שלמרות שאת עוברת מרצונך, את לא מוותרת על זכות הקיטור. כאילו, מה נשאר לנו חוץ מלקטר ולהתמרמר, איפה שלא נהיה?

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s