ובינתיים, בחיפה

1504967_10151849996876569_1270734141_n

הרמתי את הראש מעל המים, הידד! כמובן שיש סידורים שלא נגמרים ודברים שגורמים לי להשאר ערה בלילות מרוב דאגות, אבל באופן אישי אני כבר בבית.
זה בסך הכל דורש זמן, ההתאקלמות. זמן והרבה נסיעות לקריית הממשלה. בינתיים אני עוד לא עובדת אבל כשחשבתי על זה, חצי השנה האחרונה מאז ששנת הלימודים הקודמת הסתיימה וסיימתי את עבודתי כמורה, לא הרגישה כמו חופש גדול ארוך, משעמם ונמתח. אבל עכשיו כשיש שיגרה הכל נראה יותר טוב.
באופן מפתיע לא מפריעים לי המון דברים. פוליטיקה, אנשים שלא חונכו לצלוח את גיל שנתיים בשלום והם עדיין אוחזים בסבלנות ויכולת הריכוז של פעוטות גם בגיל 70 והכי הכי: השופינג. אקדים ואכתוב שבישראל האופנה הרבה יותר מתקדמת מאשר בארה”ב והאופציות לבחירה אינן בין טי שרט זו או אחרת או בגדים שאפילו חמותי אומרת שיש עוד זמן עד שהיא תגיע לגיל שהיא תוכל ללבוש אותם, כפי שקורה בכל חנות שהיא לא ג’ינס וטי שרט בארה”ב.
אבל: איפה הבגדים היפים והזולים לילדים? מה הקטע של חליפות גן לפעוטות? איפה אתה טריידר ג’וס? איפה טרגט וקוסטקו? בקיצור בעסה.
אני מטביעה את יגוני בסינג’ור אנשים שבאים מארה”ב (איך לא נעים לי מא’, לא קלטתי כמה מקום תופסת הקניה ההיא, אל דאגה ד’ קניתי פחות דברים במשלוח שיגיע אלייך) ובהזמנה מאתרים בחו”ל ששולחים לישראל.
אבל חוץ מזה נפלא לי: יש לי חברות מהממות, הכרתי המון חברות חדשות, המקום שאנחנו גרים בו הוא אחלה, האוכל טעים, המשפחה מקסימה, ימי שישי הם המצאה נהדרת – בכל יום שישי אנחנו מפקידים את הילדים בשמירת חפצים (להלן גן ובית ספר) והולכים להרפתקאות בחיפה, כבר הספקנו לבלות המון בפאבים והופעות. לזה אני קוראת חיים. נכון שקצת נצבט הלב לקרוא את רשימת ההופעות בדיטרויט, אבל אני נהנית גם בהופעות ישראליות.
יש לי מה לומר על הילדים, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

Advertisements