לאהוב את עצמך

יש פוסט שמתהווה לי בראש כבר הרבה זמן, אבל הנושא שלו, על אף שנראה לי טריוויאלי – הוא נפיץ מאוד ועל כן אכתוב פה אזהרה. אני עומדת לספר לכם איך להעלות את הביטחון העצמי שלכם. בעיקר שלכן. אני יודעת שישנן נשים שיתנגדו לפוסט הזה מטעמי חיפצון, מישטור וכדומה. נא לזכור שמה שאני כותבת עכשיו זה מה שרץ לי בראש ואיננו מתנגש עם מה שיש לכן בראש ועל כן אשמח אם תגובות בסגנון מישטור וחיפצון וזה שאני לא מספיק פמיניסטית ידופדפו עוד לפני שאתן חושבות לכתוב לי את זה כתגובה.

עד שחזרתי לישראל, הבטחון העצמי שלי היה מאוד נמוך. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כביישנית גדולה. אפילו לא רקדתי מול ההורים שלי כדי שלא יחמיאו לי כי זה הביך אותי. תמיד השתדלתי להסתתר מכולם ולעמוד בצד. היתה לי הרגשה שאני לא האדם הכי בזוי ושאני לא באמת צריכה להצטנף בפינה או ללכת עם שקית נייר חומה על הראש, אבל בפועל – כשרציתי לדבר עם אנשים העדפתי לגנוז את התכניות האלו. כשהייתי צעירה, בגיל בו כל החברות שלי התחילו להתעניין בבנים וזה אפילו היה הדדי: אני לא יכולתי להוציא מילה מרוב ביישנות ודימוי עצמי נמוך. בנוסף לזה דאגתי שהחברה הכי טובה שלי תשפיל אותי. כן כן כן. יצאנו לבתי קפה ואפילו מועדונים כדי שהיא תשכח ממני ברגע שמישהו יביט לכיוון שלה או סתם תצחק עלי בפני כולם. מקסים, לא? הייתי הולכת ברחוב וערסים היו צועקים לי “מכוערת!” בלי שאפילו ביקשתי את דעתם המלומדה על המראה החיצוני שלי. הכל היה מקסים. למרות כל זאת, כשפגשתי את בן זוגי, בניגוד לעצות של “אם לא תאהבי את עצמך, אף אחד לא יאהב אותך” כן התאהבתי והוא התאהב בי ובאמת שזה היה ועודנו נפלא – אבל את הביטחון העצמי שלי לא הצלחתי להעמיד על הרגליים. לא משנה כמה הוא החמיא לי, לא האמנתי לו.

אז מה השתנה? בארה”ב יש הרבה מאוד דברים, חומריים ולא חומריים אבל באיזור בו גרתי, כולן לבשו בגדים מכוערים ביותר. אפילו יצאו לרחובות בפיג’מות! אז גם אני יישרתי קו ולבשתי בעיקר ג’ינסים, טישרטים ונעלי ספורט, בעיקר כי זו הסחורה בחנויות (או בגדים בסטייל של דודות). וגם לא התאפרתי והקפדתי על שיער קצוץ או קוקו המונח על העורף כי זה הכי נוח. לקח לי הרבה זמן להבין בכלל שאפשר להשתמש בתכשירי שיער שירסנו את התלתלים ולא אצטרך לאסוף או לקצוץ את השיער. אני חושבת שהמהפך הגיע כשהכרתי את נעה, בחורה בגילי – מהממת מכל הבחינות שהצליפה בי טאף לאב (יענו אהבה קשוחה) ואמרה לי ששיער קצוץ זה לא ואף אחת שמכבדת את עצמה לא לובשת ג’ינס וטישרט מכוערת של קבוצת הפוטבול המקומית. קצת הזדעזעתי אבל לא נרתעתי ולא השתבללתי: חשבתי שיש בדבריה המון אמת. בתמונה אני בת 33 נטולת איפור, עם קוקו על העורף. דווקא את האקססורי אני אוהבת עד היום!

33

ובאמת חצי שנה לאחר מכן שבנו לארץ והחלטתי שכל מה שלא השקעתי בלבוש בשנים שחלפו, אשקיע עכשיו. בכל חודש קניתי בגדים במאות שקלים. נכנסתי לקבוצות אופנה ואיפור ברשת בהן הרגשתי נח לחלוק (בקבוצת האופנה בעיקר) את האאוטפיטס שלי ולקבל ביקורת (חשוב לדעת לקבל ביקורת, לפעמים זה אגרוף בבטן, אבל תשתדלו להיות קשוחות: זה מרצון לעזור וישראליות אינן מנומסות במיוחד). ומקבוצת האיפור, על אף שלא חלקתי את התמונות שלי, לקחתי הדרכות נחמדות על איפור כי לא ידעתי איך להתאפשר בכלל ליום יום ולערב (למרות שהקבוצה הספציפית בה אני נמצאת מאכלסת כל מיני איפורים בטעם רע במיוחד, אבל תמיד ניתן לסנן בראש מה טוב ומה רע). בתמונות למטה: לבושה כמו בן אדם, שיער ארוך, צבוע ופזור! והאיפור דווקא מפורים: הדגשה של גבות פלוס קונטורים והיילייטים (נשמע כמו יידיש? ממליצה לכן לגגל מה זה אומר)

חוצמזה, עכשיו אני מוקפת במשפחה אוהבת ומפרגנת וחברות וחברים  שמפרגנים ויכולים לתת ביקורת כשזה לא זה באופן אוהב. חשוב גם לעבוד על עצמך: גם אם את נרתעת מקניות ומהקטע של למדוד בגדים, לכי עם חברה המצטיינת בצייד בגדים ותשתדלי לצאת מאיזור הנוחות שלך – אולי זה ירגיש מוזר ומביך בהתחלה, אבל אולי זה יעזור לך להיראות טוב יותר.

היום אני מקבלת המון פידבקים חיוביים שבכלל גורמים לי לעוף על עצמי והכל בזכות זה שלמדתי לקבל ביקורת ולשפר את ההופעה החיצונית. כן, אפילו לבחורות אינטיליגנטיות מותר להיות שטחיות ולהינות מאיך שהן ניראות ולהרגיש טוב עם עצמן.  בא לכן להתייעץ? עזרה פרו בונו אצלי בפייסבוק Michal Porat Carmon

Advertisements

6 thoughts on “לאהוב את עצמך

  1. אז מה שאת בעצם אומרת, זה ששווה ללמוד להיות פר’חה כי זה עוזר לביטחון העצמי? (מפשטת)
    יופי של פוסט. אצלי אפשר לדעת איך אני מרגישה לפי מצב הלבוש והאיפור שלי. ככל שאני במצב רוח יותר טוב ככה אני יותר יפה.

  2. לפני כמה ימים עשיתי הזמנה מחנות של קיאקים והישגתי שני זוגות נעליים במידתי הטובה, אחרי שהרבה שנים הנעליים שלי היו או קרוקס או מגפי שלג.
    בסופש עשיתי למגפיים עם העקבים הופעה בכורה והיה מעניין. אמנם הייתי צריכה לחשוב אם המסע מהשולחן לשירותים באמת הכרחי ולא יכולתי באמת לבזבז צעדים ולקפצץ כאשר אהבתי אבל הייתי גבוהה וזה היה נחמד וזה שינה לי את היציבה באופן שיש האומרים לטובה והייתי מאוד אסירת תודה לנחות אחר כך וללכת יחפה למשך שארית היום.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s